<h1>פירוש אגדות לרבינו ידעיה הפניני ב"ר אברהם הבדרשי</h1>
<h2>דף ג:</h2>
סמכו רבותינו על דברי רשב"ג ועל דברי ר' אלעזר בן צדוק שהיו אומרי' אין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם יכולין רוב הצבור לקבלה מאי קראה במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כלו. מפורסם הוא באומה על פי התורה שלא הכבידה על העם בחר ית' משא כבד ולא הטריחה אותם לעשות הדבר הקשה אשר לא יוכלון שאת כי לא באו המצות לבני האדם שתכבד העבודה על האנשים חלילה אם לא שבאו להם על הדרך הממוצעת והבנונית שהיא תפארת לעושה כמו שתמצא שלא באה הצואה בתורה פעמים שלש עם גבר לענות בצום נפשו יום ויום כמו שעושים הנוצרי' המתדמים בנו המתמידים רוב השנה לענות נפש כאלו הוא מבוקש מהם על דברי הצומות וזעקתם חלילה לאל אשר לא צוה העם בחר ולא קרא לצום להם אם לא יום אחד שנה שנה ולא ישנה לו עד מלאת שנה כי הוא אוהב מין האדם וגלוי וידוע לפניו שיזיקנו ואם יתמיד בצומות ויסגף ללא צורך וגזרה חכמתו ית' לדבר ההוא ולכל ענין אחר שצוה אותם שלא הכבידם משא כבד כי הוא ית' בחר בהם משאר כל אומה ונתן להם את תורתו הנותנת להם סדר ישר ולא הטריחם לעבור את הים או לשוט בארץ וללכת ארצות נשמות או לעוף בשמים כעוף נודד או קן משולח אם לא במקום המיושב בתוך ארצם המבורכת ואל מושב העיר טוב עיר ואם בישראל ואתו רבנן אחרי משה לכל באורי התורה שבעל פה והגדרים והסיגים אשר עשו לכל מצוה ומצוה או לענין אחר שיתחדש לפי העת והזמן והשעה שהיא צריכה לכך לא הכבידו על ההמון דבר שלא עשוהו הגוי כלו המון העם טף ונשים והלכו בדרך התורה שלא הרחיקה מהם הדברים הממוצעים אם לא הקצוות הנעות בעיניו ית' ומזיקות לבני האדם הזק רב ולא מנע מהם הטוב ית' ולא הכבידם בענינים שיהיו עליהם לטורח ואל המתים לא נשא נפשו.
<h2>דף ו.</h2>
אין כפרה למתים. באו ז"ל להורות על כל נפש חוטאת כי היא תמות אם לא יתודה על עונו וישוב על חטאו לפני מותו ואם מת בחטאו ולא שב ובא גואלו הקרוב אליו ויביא כפרה אחריו אל המתים לא תועילנו הכפרה וצדקה אשר יעשה לפרוס לרעב לחמו ולהצילו ממות כי כבר אבדה נפשה בהפרדה מן החומר ויורדת היא למטה לארץ בגיא בן הנום ועוד לא יעלה אם לא שב אל אלהיו בחיי החמר ואם לא דלו עיניו למרום ועמד במרדו במות המת לא יועיל לו כל קרבן ומנחה ההולכת אחריו עוד ולא תוכל לתקן איש אחר בעדו את אשר עותו עודנו חי כמו שהסכימו על זה על פי התורה המאמתת הגמול והעונש ואמרו ואינו מנקה לשאינן שבים הסכימו כלם לעבר אחד כי לא ינקה השם לחוטא אשר לא שב לפני מותו וכפלו הענין הזה וכונה אחת לשניהם.
<h2>דף ח.</h2>
דבי ר' תנא אמ' קרא אשר דבר יי אל משה איזה הוא מצוה שהיא בדבורו של הקב"ה וצוה על ידי משה הוי אומר זה ע"ז קראו ז"ל הנה דבורו ית' אמתת מציאותו שדברו ורצונו הוא עצמו ועצמו רצונו ואין לו כלי דבור חלילה ואינו דבר נוסף על עצמו ואמתת מציאותו ור"ל ז"ל איזו היא מצוה שהיתה בדבורו ית' ר"ל אי זו היא המצוה שבאה להרחיק ע"ז וכל דבר הנמנע בחקו ית' אנכי ולא יהיה לך אשר הם באו לאמת מציאותו המחויבת ולהרחיק ממנו הגשמיות והשניות וקראו ע"ז אם יחייב מן האדם כל דבר המרוחק ממנו וכי הוא עומד ללא אלהי אמת ועובד לאל נכר כי האלהים בשמים הוא מופשט מחמר ומכל הרכבה וצריך כל אדם לחקור עליו ולשלול ממנו במופת חותך כל דבר ממשיגי הגוף בשכלו הזך ולא יהרוס לראות עליו ענינים יגעים ודברים אשר לא כן.
<h2>דף י.</h2>
תנו רבנן אשר נשיא יחטא יכול גזרה ת"ל ואם הכהן המשיח יחטא לכשיחטא. באו להורות ז"ל על כל איש ישראל אל היחידים. סגלות הנבחרים בעם כי הם אינם תחת המזל ואינם מוכרחים ממנו לכל אשר יזמו לעשות כי הבחירה נתנה ביד כל אדם להטיב מעשיו או להרע לדעתנו אנחנו הנמשכים אחר התורה המאמתת הגמול והעונש על פי הבחירה שנתנה לכל אדם ויבחר הרע יסרו למשפט אלהיו ויגמלהו רע אלהיו על הרע אשר בחר ולכל בוחר הטוב יגמלהו טוב ולא יקפח שכרו, ולהורות על זה באו ז"ל לדקדק על שני הפסוקים אלו שנראו כסותרין זה לזה ואמרו יכול גזרה, באו להורות שלא יחשוב האדם רעות בלב באמרו אשר נשיא יחטא שיהיה האדם מוכרח על חטאיו ועל כל פעל ידיו חלילה כי זה יבא כנגד כונת התורה ועושה אותה פלסתר כי איך יעניש ית' האדם על חטאיו אם הוא מוכרח לעשותם יהיה ממנו ית' שוד וחמס ולו לבדו מיוחס היושר וכי הוא יושב על המשפט משפט צדק ולא יצא מלפניו משפט מעוקל חלילה לאל, ולהוציא מלב ההמון התעיה ההיא בא אחריו ואם הכהן המשיח יחטא שמורה על בחירה שנתנה בידו באמרו ואם ר"ל אם יבחר לחטוא לא שיהיה מוכרח על החטא חלילה כי הוא ית' עשה את האדם ישר בתחלת הבריה ונתן לו היכולת חזקה להכריח טבעו אם ירצה והניחו לרצונו על זה ולא הפקידו ביד אחר לדבר הזה ומי יוכל להכריחו לעשות הרע לפניו אחר אשר הוא ית' שוטר ומושל על צבא מרום ואין להם יכולת כלל מצד עצמם אם לא לפי מה שנתן להם בתחלת הבריה כי יוכל עוד להכריח מין האדם על האפשרים המונחים לפניו וביד כל אדם היכולת חזקה אין אונס כי הוא ית' השליטים על זה ביום הבראם ומי הוא זה שיבא אחרי המלך.
רבא אמ' פרט לנגעי רוחות, רב פפא אמ' פרט לנגעי כשפים. ידוע הוא על הרוחות באקלימים כי המה עוזרות לאדם להיות טוב או רע לפי האויר בהם מזוקק או צלול או מעופש יעפש דעותיו וימנעהו מהשיג כל דבר מושכל או יזכך שכלו וכן יעזרו לו להיות טוב בינו לבין זולתו או עזרו לרעה להיות חבר לאיש משחית כמו שהורו על זה ואמרו עשרה קבין ירדו לעולם ודברו על זה על צד ההפלגה שהט' חלקים לקח לחלקו חלק אחד מן המיושב לטוב ולרע הורו על השכונ' בחלק המיושב ההוא כי הם יהיו אנשי דמים ומרמה או יהיו ישרים בעיני אלהים ואדם, ובאו להורות הנה על זה וקראו נגעי רוחות המקומות מן המיושב אשר יושביה רעים וחטאים בעיני אלהים להאמין אמונות כוזבות בלתי אמתיות לפי אוירם המבלבל מוחם או שיהיו מנגעים ומוכי שחין על המאכלות הקשות לגוף הנמצאות במיושב ההוא יותר משאר חלקי המיושב או שיהיו שטופים בזמה וינגעו עצמם על זה ומצאום צרות רבות ורעות ולא יוכל הכהן להועילם בעצתו הטובה בראותו הנגעים ההם אחרי אשר הטמאה נפשו בהם קרוב לנמנע הוא להיות ישר והולך בתם כל יושב באקלים ההוא, וזה קראו נגעי רוחות כמו שתמצא שבאו בתורה הנגעים חלוקים והתחלואים על מינים רבים שבאו תחלה נגעי הבשר החי המטמא את עצמו בטמאת החמר וחלאתו והוא נמשך אחר תענוגותיו ויתאו למטעמותיו ואחר באו נגעי הבגדים שיושאלו על המדות המגונות ואמ' הסירו הבגדים הצואים מעליו ולא בא להורות הנביא על זה הכהן הגדול שיסיר מעליו בגדים צואים מטמאה ולכלוך בגדים ממש מגו כבשרו כי הוא היה לובש לבושי מכלול כמכון ממנו אך בא להורות עליו על קצת מדותיו לא טובות והשאילום לבגדים ואמרו אף נגעי כשפים בא רב פפא להוסיף על דברי חברו ואמ' אם נטמא הבית שלו להיות שכלו בלתי טהור להאמין אמונות כוזבות עליו ית' הורו עליו שלא יטהר מן הנגעים ההם ומצואתו לא רוחץ עוד כל הימים ואף אם נסע יצא ממקומו וילך במיושב אחר טוב ונאות לאחרים לא יועילנו לזה עוד מאחר שנמשך אחר האמונות הכוזבות ההם רחוק הוא ממנו שיצא מהם בהנהגת הכהן והנביא לא יטהרנו מטמאתו עוד כי יהיה טמא לנפש כמו שאמרו שני מינות דמשכא הורו על הנמשך אחר כל אמונה כוזבת והדיחוהו אחרים עליה שלא תועלנו הנהגת הכהן הגדול ולא מושב העיר טוב והן תוחלתו נכזבה וזה קראו ז"ל נגעי כשפים לקחו כשפים במקום האמונות הכוזבות והמשובשות כי הכשפים היו עושים המתהפכים בתחבולותם על ידי השדים לא אלוה ואין בהם ממש וטעו אחריהם וקימו בלבם מציאותם הנמנעת ולקחו על זה הכשפים במקום האמונות הכוזבות הדומות להם, והשאילו ז"ל טמאה ונגע צרעת על האמונות הכוזבות עד"מ בדרך הנביא שאמ' ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב הורה הנביא על העם בחר ית' שהיו אז טמאים לנפש הגוי כלו ובדרך ישר לא הלך והרסו לראות עליו ית' מה שנמנע בחקו והשאיל הטמאה עליהם על זה שהיו טמאים בעיניו ולא היה שוכן בתוכם והרחיק נדוד מהם כי הוא הקדוש וכל קדושים עמו ולא יגור באהלו כל נפש חוטאת אשר הוטמאה ואמרי קרוב לנמנע הוא לא שיהיה נמנע לגמרי חלילה ואם הוא מוטבע לרע מן הבטן אינו נמנע בחקו להיות טוב ותמים עם אלוהיו באחרית הימים עם ההתמדה והשקידה רבה אם יתמיד להכריח טבעו יום יום להוציאה ממדה אל מדה יוכל להשיבו טבע אחר מעט מעט על ידי ההרגל אשר לו כי על כל דבר שלטון כמו שהורה רבן של נביאים על זה מפי הגבורה ואמ' וסר מהם הנגע הורה על הבגדים המגואלים שיוכל להסיר האדם חלאתם מהם אם ירצה להתנהג בהנהגת הכהן ויאבה שמוע לו וכן יעשה לשאר הטמאות אם נטמא הבית ונתבלבל להאמין כל אמונה כוזבת ונטמא בהם זמן רב הורה עליו כי כל יוכל להסיר את מראתו על ידי מוכיח ומלמד להועל כהן ונביא ונבון דבר שיוציא לאור מבוכתו מצד הבחירה שנתנה לו ושכלו חזק ביום הבראו והיכולת חזקה בידו לטהר את עצמו או לטמאו.
שני תלמידים יש לך ביבשה שהם יודעים כמה טפות יש בים ואין להם לחם לאכול ובגד ללבוש. ידוע הוא בחכמת התשבורת שיוכל האדם השלם ממנה לכון ולדעת כל מספר גדול ואם נתמלא הבית באי זה מין זרע חטים או אורז ודוחן יוכל לכון מספרם ואם הוא עולה לאלפים ולרבבות כמו שאם מונה אותה אחד לאחד ובאו להורות על שני החכמים או שהיו חכמים מחוכמים בחכמת התשבורת וידעו והשיגו בחכמתם כמה טפות יש בים הגדול ורחב ידים, ואמרו ואין להם לחם לאכול ובגד ללבוש, הורו ז"ל על הרש והעשר שלא יגיע אל החכם העושר בחכמתו והרש לעני מצד סכלותו כי כבר נמצא בהפך זה להרבה אנשים כמו שתראה במורגש לעין על האיש הפתי יאמין לכל דבר ולא בינת אדם לו כי הוא יפרוץ לרוב מאד וישליטנו האלהים עשר ונכסים ותמצא איש נבון וחכם שיהיה עני ולרש אין כל, וכל זה יקרה בכונת מכון להורות לאדם שלא יכסוף לאסוף הטוב המדומה כי הוא סבת הבעיטה והשליח לשים כסלו הזהב והכסף ולהשליך יוצרו אחרי גוו ואין חפץ השם בו שימלא אסמיו ממנו וכי הטוב ההוא נפסד בהכרח וישוב אל עפרו כשהיה והמכון ממנו ית' הוא הטוב והנצחי והקים לעד אשר צפן לצדיק באוצרו הטוב והורו על שני חכמים אלו שלא העשירו מן הטוב המדומה ולא אבדו זמנם עליו ולא מנה כל אחד אם לא בחכמתו אשר עמדה לו.
<h2>דף י:</h2>
גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה, אמ' ר' יוחנן כל טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקי' שנ' השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע. באו להורו' ז"ל לכל הרוצה להיות שלם שלא יתנהג בהנהגת הרשעים לא טובה כי היא רעה בעיני אלהים ואדם בבחינת עצמה כי אם ירדוף אחר הנאת החומר לכל דבר לאכל ממתקים ויתאו למטעמותיו הערבים אל חכו ויהיה להוט אחר בולמוס של עריות כל זה רע בעיני השלם אם יטריד שכלו על זה וכל זה רע בבחינת עצמו סגי כי כל שלם וחכם כי הוא צריך לזכך שכלו ולהפשיטו מן החומר אם ירצה לדעת דעת עליון המופשט מחמר וכל עת השתדלו בצרכי החמר נעלם ממנו ולא יוכל להשיגו א"כ הוא צריך להניחו ולא יאכל אם לא די ספקו לעת הצורך ולא ימשך אחר שלחנו ויתנהג כהמן הרשע לכל דבר הולך על דרך ישר בעיניו ולא ירא לנפשו אם אחריתו דרכי מות.
<h2>דף יא.</h2>
פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר לתאבון משומד להכעיס מין וחד אמר להכעיס נמי משומד אלא אי זהו מין זה העובד ע"ז. המחלוקת נפלה בין שני החכמים אלו על המשומד וקרא האחד משומד האוכל נבלות לתאבון ומתוך חסרונו כי כבר נשתמד ויצא מן הכלל לדבר ההוא אשר הוא אוכל ועובר על מצותו ית' ובוזה את דבריו אשר צוהו לבלתי אכל ממנו ואע"פ שמכיר בעצמו אז כי הוא חוטא ורוב חסרונו מביאו לידי כך הוא נקרא משומד כי הוא נשתמד לדבר ההוא לאכול כל תועבה אשר שנא י"י אלהיו וכל המשומד בדרך זה קראו משומד סתם והמשומד להכעיס קראו כל מי שכופר במצוה אחת ממצות התורה שלא באה המצוה ההיא ממנו ית' ממכון שבתו מן השמים ועל זה קראו מין אם הוא כופר באחת מן המצות ואף אם יאמין בשאר קראו משומד להכעיס על המצוה ההיא רק היא יחידה ולא יאמין באלהיו עליה כי היא מכונת ממנו הוא הנקרא מין כי הוא עשה התורה פלסתר על המצוה ההיא והוא עון פלילי, ואמרו וחד אמ' להכעיס נמי משומד אלא איזהו מין העובד ע"ז זה קרא ג"כ משומד סתם אם נשתמד להכעיס לדבר אחד וכופר במצוה אחת ממצות התורה שאינה מכונת ממנו ית' ולא צוה אותה למין האדם קראו ג"כ משומד סתם מאשר לא נשתמד לכל דבר לכפור כל התורה בכלל, והאיש אשר יעשה בזדון להכחיש מציאותו ית' המחויבת ואמ' בלבו אין תורה בכללה ומצות מן השמים ונותן היכולת חזקה לגלגל מאשר לא ימצא בשכלו דבר מושכל ומופשט מחומר למעלה הימנו לא שכל נבדל ולא סיבה ראשונה אחרת למציאות ועובד לגלגל ונותן זו כחו לאלוהו אשר בחר הוא המין וכל הנמשך אחריו הנקרא בשמו הם הפושעים בו ית' ובמלכותו העליונה ואין חולק על זה כי הוא המין הכופר בעיקר, ונפלה המחלוקת על המשומד ביניהם שהיא לשם שמים זה אומ' בכה וזה אומ' בכה וכלם דברי אלהים חיים אשר נתנו מרועה אחד.
<h2>דף יא:</h2>
ואותו שמן קים לעתיד לבא. השמנים שהיו מושחים בהם המלכים והכהנים הנבחרים להנהיג את העם המשיחה ההיא באה לרכך ולהכניע לבבם אם הוא ערל ולהורות להם שלא יתגאו על מלכותם ועל מעלתם על העם ויתנהגו כמנהגם הטוב ומהם יראו וכן יעשו ויקנו העם מדה טובה לנפשם לזכות את ארחה לבא אל התענוג הרוחני הקים לנצח ויועילו לעצמם ואחרים עמם ובאו ז"ל להורות על זה ואמרו ואותו שמן קים לעתיד לבא ר"ל מה שהכונה מן השמן שבא לרכך את לבבו להחיות את נפשו הוא קים לעתיד לבא שישאיר נפשו אחריו ברכה עומדת לעד עד עולם ובאו לרמוז על השארות נפש האדם אחריו אל המתים.
<h2>דף יב.</h2>
תנו רבנן כשמן הטוב על הראש היורד על הזקן זקן אהרן שני טיפי מרגליות היו תלויות לו לאהרן בזקנו תנא כשהוא מספר עולות ויושבות לו בעיקר זקנו ועל דבר זה היה משה דואג ואמ' שמא חס ושלום מעל בשמן המשחה יצתה בת קול ואמרה כטל חרמון שיורד על הררי ציון מה טל זה אין בו מעילה אף שמן שבזקן אהרן אין בו מעילה. שער הזקן והראש וכל שער בשרו הוא מותר לאדם ואינו נמצא בו לצורך ואם הוא עבדקן מורה על המותר הרב בחמר שלו וקרוב לנמנע הוא שיהיה ירא חטא אם הוא איש שעיר והאיש החלק ואין בו שער כי אם מעט במקומות חלוקים מורה עליו כי הוא ילך בדרך הממוצעת ולא יבחר אם לא בטוב ולא ידע לעשות רע ובאו ז"ל להורות על הזקן זקן אהרן ועל המותר ההוא הנמצא בו כי השמן אשר יוצק על ראשו ויורד על זקנו הוא יועיל לו שלא יזקינו המותר ההוא כי המשיחה מן השמן היתה מרככת אותו לבלתי רום לבבו על אחיו ועל עם אשר היה רודם ומכפר להם ועל הכונה ההיא באה המשיחה ההיא על אהרן ועל כל כהן אחריו המשיח תחתיו באה עליו לרכך לבבו אם הוא ערל כמו המשיחה מן השמן מרככת הבשר מחוץ עד"מ כן ירכך כל מונע מבית ולא ירום על זולתו ועל אביו שבשמים לחשוב עליו רעות בלב להמציא בו דבר שאינו ונמנע להיות בחקו ולהורות על זה אמרו ז"ל שני טיפי מרגליות באו להורות על המשיחה ההיא שבאה לאהרן ולכל הדומה לו להכניע לבבו על שני ענינים אלו להיות שפל רוח עם העם ועם אלהיו שלא יגלה כנף אביו להאמין עליו מה שאינו בו ולא יהרוס לראות ולהשיג עליו דברים יגעים וענינים כוזבים כמו שבאה הצואה במעמד הר סיני ואמ' והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל י"י הורה אל הכהנים הנבחרים ממנו ית' ולכל חכם לב בעם שלא יהרסו לראות עליו ית' דברים אשר לא כן ונמנעים להיות בחק האלוה העליון אלהי אמת, ולהורות על שני תנאים אלו אשר באה המשיחה לכל כהן אמרו ששני טיפי המרגליות היו תלויות על זקן אהרן כי שם יורד השמן אשר יוצק על הראש או כל דבר לח אשר יוצק על ראש כל אדם ירד על הזקן על השער אשר צמח בו אשר הוא מותר והוא יורד על פי מדותיו הטובות הנמצאות בו ולא היה משתמש במותר בינו ולבין זולתו ובינו לבין אלהיו כי כל מותר רע בעיני אלהים וצריך להרחיקו כל מבקש י"י ואמרו כשהיה מספר עולות ויושבות לו בעיקר זקנו הורו עליו כי הוא היה מיקל השער והמותר ההוא פעם אחרי פעם שהיה מסגף החומר כדי שלא ימנעהו מהשיג את בוראו ולא היה משתמש בו אם לא לעתים רחוקות בשביל שיחיה לעבוד עבודת אלהיו ולברך בשמו ועל זה היו יורדות המרגליות ההם בעיקר הזקן עד"מ שהיה הולך לנכח להשיג ולראות את הקדש ולא יביט בכל קצה אנה ואנה כדי שלא ימעל במשיחה ההיא ובמה שהכונה ממנה ולא יהרוס לראות על אלהיו כל דבר הנמנע בחקו כמו שהורו עליו ז"ל ואמרו שזכה לזר מזבח ונטלו לחלקו ולא הרסו לראות ואם יבא בכל עת אל הקדש פנימה כמו שביארנו במסכת יומא, והיה שפל רוח בפני כל אדם כמו שהעידו ז"ל ואמרו שהיה רודף שלום בין בני אדם המתגרים זה עם זה ונותן עצת שלום ביניהם כי ינצו אנשים ולהשפיע לעם מטוב הנהגתו ומלמדם דעת ומוסר ומתקרבן לתורה והורו הנה על שני שלמויות אלו בשני טיפי מרגליות שהיו תלויות בשער זקן אהרן ובנס היו עומדים שם הטיפים ההם שלא הזיקו השער והמותר ההוא ולא גבה לבו על העם ונגד אלהיו לא רמו עיניו.
תנו רבנן אין מושחין המלכים אלא על המעין כדי שתמשך מלכותו. החכמה המשילו הנביאים וכל חכם לב בעם למים חיים נובעים אשר לא יכזבו בקיץ ובחרף וכל עת שיכלה מהם יפוצו מעיינותיו חוצה כמו שבארנו בהרבה מקומות בחקירתינו זה, ובאו להורות ז"ל ולהבין בוערים בעם העת שיבחרו מלך להיות רודם ומנהיגם שתהיה אז הבחירה מהם על חכמתו כי רבה היא שיוכל להבין על משפט העם כל דבר נעלם מעיני העדה ולא יודע הדבר בעדים והתראה שיהיה המלך איש נבון וחכם וישפוט המשפט ההוא למראה עיניו ויבין דבר מתוך דבר ולחקור על כל דבר הנעלם הנעשה במסתרים ויבוקש הדבר וימצא מטעם המלך ומתוך חקירתו בזה וישפוט משפט צדק והנשארים ישמעו ויראו לנפשם שיודע הדבר למלך מתוך חכמתו וכל רז לא אנס ליה, כמו שתמצא לשלמה שאזן וחקר בין שתי הנשים אשות הזמה אשר החליפה אחת את בנה ולקחה החי והכיר בחכמתו אם החי והשיב לה את בנה כי זה צריך לעם בחר ית' למשוח עליהם מלך לשבת על המשפט שייראו מלפניו שלא יזיק איש לרעהו אף במסתרים פן יודע הדבר למלך ולרוב חכמתו הוא ישפוט למראה עיניו ולהורות על מעלת המלך וחכמתו הצריכה אליו אמרו ז"ל בדרך הסתר ועל ד"מ שימשחו מלכיהם על המעיין להורות להם שלא ימליכו עליהם האיש הכסיל אשר לא ידע להזהיר העם אם לא החכם המלמדם דעת שלא יפסידו ההנהגה ביניהם ואז תמשך ותנצר ותכונן מלכותו לעד ויעמוד כל העם שוקט ובוטח ותהיה עצת שלום ביניהם מיראת המלך על פניהם לבלתי יחטאו ואז ינוח להם מסביב שלא יהיה כל צר ואויב להלחם מאשר יהיה כל אחד מעיר לעזור חברו ולא ינגפו לפני אויביהם ועל זה באה המשיחה מן המלך על הנחל להורות לעם שיבחרו מכל העם איש נבון וחכם יודע פשר דבר, ולא באו ז"ל להורות הנה לפי הנגלה מדבריהם אלו שצוו את העם שימשחו המלך על שפת היאור אשר יבחרו בו ואז תמשך מלכותו לו ולזרעו לדורותיו, ואם לא ימשכו אותו על המים שלא תמשך לו המלוכה כי זה נראה בעיני כל משכיל דברי מהתלות ומעשי תעתועים והבלי התפלות וחלילה מהם להתעסק בדברים יגעים אלו כי איך תמשך המלכות למלך הנמשח על הנחל ההולך אל הים מה הסגולה הנמצאת במעיין להמשך המלכות למלך הנמשח שם אם לא על הדרך שביארנו ולא זולת זה, ועל הכונה ההיא צוה נעים זמירות על שלמה בנו אשר אהב שיוליכו אותו על הנחל על ד"מ למשוח אותו שם להורות לעם כי הוא היה ראוי להיות למלך משיח עליהם וזה יעצור בעמו כי לו יאתה מלוכה כי מי"י היתה לו אשר נתן חכמה לשלמה, ולהורות על חכמת המלך אמרו ז"ל על המעין שמורה בלשונם על חכמה יתרה והורו על המלך כי היא צריכה לו על דינין להוציא לאור את משפט העם ולהבין הדבר הקשה להציל האיש מיד עשקו להעמיד ארץ ביניהם ויהיו כל ישראל חברים וערבים זה לזה כמו שהורו על זה ואמרו הרוצה שיתחכם יתעסק בדיני ממונות שהם כמעין הנובע כמו שבארנו במקומו בסוף מסכת בבא בתרא.
אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא הוי רגיל איניש למחזיה בריש שתא קרא רביא כרתיה סילקא ותמרי ותאני. היום הנבחר לשם לתקוע בשופר לערבב השטן היום ההוא נבחר מזבח והיה לאותות ולמועדים ראשון ולחדשי השנה לגעור בשטן היום ההוא ולהשיב אל לבו שיערבבנו יום יום עד מלאת לו שנה וכן יעשה ויחזור חלילה שנה שנה לתועלת נפשו שלא יטרידהו יצר הרע כל ימי חיותו להחטיא את בשרו לא יום ולא לילה כמו שבארנו במסכת ראש השנה שהתקיעה ההיא והתרועה להכניע לבב האדם אם הוא ערל, ולפי שידוע בטבע הדלעת ושאר מיני פרי האדמה אשר הזכירו שקול הרעם וכל קול חזק יועיל להם להתבשל ולהוציא פרים קל מהרה כמו שתמצא לכל גנן לעת הדלעת שמוסכם ביניהם תקוע בשופר בגן כי הרעם והתרועה מרפה העפר בגן והשמש היוצא על הארץ הוא נכנס בחורי העפר וכפים ומחמם השרשים ויוציא הפרי במעט זמן או יותר כי הקרקע עולם יתבקע לקול המלה גדולה ויכנס חום השמש שם לחמם השורש לבשל הפרי בלא עתו כן באו ז"ל להורות לאדם שיביט בפירות ההם אשר יועיל התרועה וכל קול חזק להשיב אל לבו כי כן באה התקיעה והתרועה בו ביום לתועלת האדם, ועל זה מוסכם באומה לשום כל אחד פירות אלו על שלחנו בראש השנה להשיב על לב המטהר בימים ההם ימי סליחה שלא ימשך אחר שלחנו והחמר שלו לאכל עד לשבעה מן הדברים הערבים אל חכו ואל יתאו למטעמותיו וירגיש בתקיעה ההיא ויכון לבו עליה לערבב השטן ולא יעמד על ימינו לשטנו ויועיל לו התרועה ההיא ולנפשו וקול הרעש כמו שיועיל לדברים ההם העולים על שלחנו בלילה הוא כן אליו תועיל התקיעה בשמעו את הקול החזק המביא על שלחנו אימתה ופחד ואם יכניע לבבו בו ביום ויהיה נשבר ונדכה אלהים לא יבזה תפלתו ויתקרב אליו להחיות את נפשו אחרי החמר לתת פריה בעתה, ולרמוז על השארות נפש האדם אם יכון בתקיעה להכניע לבבו באו הנה התמרים עם פרי האדמה כי כמו שידוע על הדקל שלא יוציא פריו עד שבעים שנה כן האיש השלם בעיני אלהים לא יעשה פרי למעלה עד מלאת לחמר שבעים שנה שתתן נפשו או פריה ותוציא ריחה הטוב אם ישבר קשי לבבו בתרועה ההיא שנה שנה כי כן חוב טבע האדם שיפחד וירעד לבבו בשמעו את הקול בשופר יתקע כמו שהורה הנביא מפי הגבורה וגזר אמ' אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו.
אמ' להו רב משרשיא לבניה כי בעיתו מגמר קמיה רבנו גרסי' מתניתא ועיילו קמיה רבינו וכי יתביתו חזו לפום רבנו דכתי' והיו עיניך רואות את מוריך וכי גרסיתו גרסו אנהרא דמיא דכי היכי דמשכן מיא ממשכן שמעתיכו. החכם הזה בא ללמד דעת את העם ולבניו לתת עצה ודבר הלום אם הם ירצו לדעת חכמה שילמד כל אחד סוגיא דשמעתא מצד עצמו טרם בואו לפני רבו כי הם צריכים לזה לרוב התלמידים היושבים לפני הרב לשמוע חכמתו אם ילמד מעצמו הסוגיא לא יהיה צריך לרבו אם לא לדעת ולהבין פירש הדבר ויוכל אז להביט בפני הרב להבין ממנו הכונה ממה שצריך אליו אשר לא יוכל לדעת מצד עצמו אם לא מזולתו ויבין ממנו קושט דברי אמת בפעם ההיא בהביטו אליו כי בשובו סדר משנה לפני הרב פעם שנית אז צועקים התלמידים ואינם נשמעים זה לזה ולא לדברי הרב ובפעם הראשונה העת שידבר הרב התלמידים יחרישו ויאבו שמוע לו ואז יבין הענין בהביטו אליו טרם כלה לדבר ואם לא יבינהו אז אחרי מתי עוד יבינהו כאשר יצעקו התלמידים ושומע אין לו ובראשונה בהביטו לנכח הרב יוכל להבין בדברו אתו דברי חכמים וחדותם, ואמרו וכי גרסיתו גרסי אנהרא דמיא פרשתיה למעלה באמרם אין מושחין המלכים אלא על המעין וכונה אחת לשתיהם, ואני הצעיר לא ראיתי כל יושב אהל לא ראיתי להאי שמעתא בלתי היום וקימתיה מסברא כאשר נכנסתי לפרדס גן בעדן הרב רבנו משלם שר וגדול בישראל הגדולה לאלהים נחלת צבי לכל ארץ אחרת כי שם נמצאו חכמים מחוכמים אנשי השם בכל חכמה ומדע והמה ראו מעשי י"י ואותותיו אותות אמת לא יתנכרו ויודעי בינה לדעת מה יעשה כל איש ישראל להתנהג בפרישות דרך ארץ ובכל דבר שבקדושה והמקום גורם אדמת קודש הוא ליושב עליה זרע קודש מצבתה ומושב העיר טוב לכל הנצבים שם ונחה עליו רוח י"י ויראתו על פניהם לבלתי יחטאו כי שם בחר לו יה מקום חמד לשבתו ויפגעו בו מלאכי אלהים וכי יעלה הפורץ בימיהם אדם אחד מאלף ולא ירא אלהים נכית ליה חויא בסילוא דלא מבע דמא והוא יהיה פרא אדם ישראל מצוין בתוך עמיו בקנאתו את קנאתו לאלהיו עליו כל נשיא בהם וישראל פגום הוה חתום בצרור פשעו ונבדל מקהל הגולה ולא יחמול ולא יכסה איש על קרובו ואת אחיו לא הכיר על דבר המשפט למשמרת לאות לבני מרי וכל איש אחריו ירא לנפשו אחר מותו הולך נכוחו ויהי חתת אלהים למרחוק להשמעות אזנים ויראתו על העם המתאוים המטים עקלקלותם ולא יבעיטון ארחתם ולא יזידון עוד כל ימי הזקנים סנהדרי גדולה כמו תכן עגלה שופטים בארץ כלם קדושים ובתוכם י"י ושפטו את העם לרחוק ולקרוב משפט צדק והרשיעו את הרשע וענשו אותו הן למות הן לשרושי ויחרם כל רכושו והנשארים ישמעו ויצא לבם ויחרדו היא העיר הגדולה רבתי עם גודרי פרץ צדק ילין בה וריקנין שבהם אשר ראינו בתורה אנשי מדות שכלם מתאימות, והעת נחרבה העיר ההיא ואת כל שללה וירד הדרה והמונה ראיתי רשעים קבורים ובאו ויצאו אנשים בני בליעל מן החורים אשר התחבאו שם עד עתה ורבו פריצי עמנו ויוסיפו בני עולה לענות נפש כאשר בתחלה לפני הוסדה והחמס קם בתוך חנפי לב ישימו אף בין איש ובין אחיו ויתגודדו כמשפטם כמשפט הראשון ויכו איש את אישו באגרוף רשע ולא מצאו בשער מוכיח והנער ירהב בישישים חכמה והנקלה בנכבד ושעשע יונק ועולל מחוץ כי מתו האנשים הרודים בעם וישתבחו בעיר ובשאר המקומות אשר כן עשו והישר בעיניו יעשה איש ואיש ולהטיב לא ידעו ויוסיפו לחטא זה בכה וזה בכה, ומן אז נלכדה העיר ונסגרה ביד אויב ביד אדנים קשה ונשסו הבתים מלאים כל טוב ולא ידעו עוד הולכי על דרך איה בית נדיב לעשות בהם צדקה ומשפט נתיבו עוה כל הנותר לחיים מחויב לבכות ולתנות אחת בשנה ונהה נהי נהיה על חרבן העיר ירושלם הקטנה שרתי במדינות מנהון מלכי מנהון הפרכי העיר מכלל יופי המלאה החרבה כי כל העת אשר עמדה על תלה ועל מכונתה שם העיר מיום י"י שמה אין פרץ ואין יוצא ברחובות קריה מטה אשורו מני דרך ישר והאמין בי"י כל עם הארץ וישען באלהיו, ויהי בימי שפוט השופטים האיש עניו גדול וכבודם בתוכם ונשיא בית אב ולרב הרבו נחלתו ומעלה יקרה נודעת לו ושאלו לב לב אחד אך המלוכה כי לו יאתה על היותם מתעסקים בצרכי צבור העושים במלאכה מלאכת י"י והוא היה מתעסק בחפצי שמים ובתורתו יהגה יומם ולילה לא ידום ולא יצא פתח ותהי עליו שם יד י"י ושרת בשם אלהיו ודורש אל המתים לקברות יובלו קברות התאוה וירד העיט על הפגרים וישב אותם ויעירם משנתם להחיות את נפשם ולא ירדו שחת בימיו יושע יהודה וישראל בערבה בהר ואליו ישמעון הגוי כלו כטוב לו ותפקחנה עיני הדור דור שכלו זכאי בהשמע דבר המלך ודתו ושבו בנים לגבולם להאמין אמונה אומן איש בשם אלהיו, ואם ימצא תלמיד מקדיח תבשילו ונסרחה חכמתו כי ירט הדרך שונא לו תכלית שנאה ועבר עליו רוח קנאה ולא ישא פנים לתורה ולרשע אמ' שריא ליה מריה לפלניא והנח כתר מלכות צא ממחיצתי מה לך לספר את חקי האלהים ואת תורותיו ואוריתיה מרתחא ליה ליסרו במשפט באח מבוערת לא יוכל להתאפק אח לראש רשעים יחול וייחל עד בוש ולא יוסיף ראות פניו עד שובו מדרכו וחיה, ונקרא שמו בישראל עיר ועיר מדינה ומדינה גלוי לכל חכם לב המבקש למצא דברי חפץ להיות עתידים לבא לפניו הבכור כבכורתו לדעת חכמה ומוסר כי נדבה רוחו אותו ללמדם ספר בלא כסף ובלא מחיר ובלעדיו לא ירים איש את ידו ועל פיו ישק שפתים ובתוך כל הבאים באתי אל ביתו ראות פניו ועליתי במעלות סלם חכמתו כמה מעלות היו בסלם.
ואני בבאי אל בית המלכות בית מדרשו הייתי נער רך בשני' בן חמש עשרה לתלמוד עם שאר בחורי חמד רבים ונכבדים גדולים ממני לימים הבאים לחקור ממסך חכמתו לשתות מי באר לרוות צמאם כי עיפה נפשם לא צמא למים וארחתי לחברה עמהם וירדתי לגנו ללקוט פרח שושן בשמים ראש אריתי מורי אכלתי יערי ויאורו עיני במעט הדבש כי טוב למאכל, ואראה מראות אלהים בהנהגת הרב כיצד סדר משנתו ואיך היה שונה פרקו לתלמידי' כי פיו המדבר והם יחרישו ישימו יד על פה עד כלה לדבר ולבאר להם כל הצריך בעומק ההלכה אז ראה ויספרה הפטיש החזק יפוצץ סלע לחצוב להם בורות ויפוצו מעינותיו חוצה להשקות את הגן, ומי כהחכם בדור ההוא עד צרפת יודע פשר דבר מלבו כמהו בכלל התורה שבעל פה בכל גדר וסיג היוצא ממנה ויגיד סתום מן המפורש וכל רז לא אנס ליה כי הוא לא היה מביט בספר ובפירושו כי חכמתו עמדה לו והלכה והיתה באשר הוא שם ונכנסת עמו במרחץ ואם נשתכחה מישראל תורת אמת אשר היתה בפיהו יכתוב לו מלבו רבי תורתו ובחדרי לבו הכינה וגם חקרה היא אוצרו, כשמו כן הוא בארץ ישולם שלם שמו ושלמא משנתו ולא נתעלמה ממנו הלכה ולא היה צריך ללמד לאדם מפי ספרים ולא חלק לו בבינה אם לא מלבו זו כחו לאלהיו לבאר מערכות אלהים חי ולהכין מצבת משמרת למשמרתו והוא יגלה אזן אנשים את החוקים והתורות ושמרו דרך י"י, ובתחלת עיוני בחכמתו לפניו צעיר אני לימים בער לא ידע ולא ראה לבי חכמה ודעת ואבוא היום אל העין עין הבדולח ומשכית חמדתו תחת התפוח סגור במשכיות כסף בתוך התלמידים אשר העמיד לפניו רבים יחכמו לדעת הויות דאביי ורבא ומעשה מרכבה ואופן עגלה והייתי צריך ללמוד הגרסא ביני לבין עצמי בבקר השכם לפני בוא הרב ופתח בשמעתא כי לא נסיתי ללכת אחר חכמים ולא אוכל לעשות דבר לרגל המלאכה אשר לפני המלאכה מרובה ועמל היא בעיני לקבל הסוגיא והקושיות והתירוצין והתוספות שמוסיף מלבו תלי תלים על כל קוץ וקוץ ולא נכון לבי עמי לקבלם בימי הילדות בפעם אחת ולא ישנה לי כי התלמידים בשובם מה ששמעו ממנו הם צועקים ותבקע הארץ לקולם קול רם קול גדול רב ועצום לא יסף עד קמה מתיבתא לעת האוכל וילכו התלמידים איש לאוהליו וסעדו לבם וישבו לאכל לחם וכל עת יעמדו יחד ואיש באחיהו ידבקו ולא ישמע האחד את האחד ותהום הקריה מפני הרעש כי רבים אשר אתנו היושבים לפניו במלכות לא יחשו ולא יחדלו הקולות במקום הקדש מקום מנוחתו ולא ישיחו לפניו שיחה בטלה ואל ישעו בדברי שקר האיש, ואם תשאל השואל אחרי דברו על הדבר הקשה ובמופלא ממנו ידרוש וישאלו בשובו לפניו כפעם בפעם החכם יענה בדבר ומשיב כהלכה לשואל דבר מענינו פעמים שלש עם גבר וילמדם עד יורנו על שאלתו דרך זו כלך וישמע האמת ממי שאמרו ואם לא ישאלנו אין הבישן למד ולא ידע ואשם כי לא יוכל על חסרונו להמנות עוד והיה צריך עזר אלוהי כל היושב לפניו קרואים והולכים לתמם לכון בדבריו ולא יפנה לענין אחר ולא ילך בעצלתים ולא ידע שכל לנפשו החלש ואמ' גבור אני, וכראותי המנהג ואירא כי עירום אנכי נבער מדעת ומהשכיל כל דבריו בפעם ההוא אשר ידבר וקמתי ממשכבי לילה ללילה בקיץ ובחורף שנה שנה ותדד שנתי באשמורת הבקר ונתתי אל לבי ללמוד הגירסא לאור הנר טרם בואי לפני הרב הבקר אור וזרח השמש וכאשר ידבר ונשמע קולו בבואו אל הקדש בית מדרשו הייתי מביט אל מראהו ומסתכל בדיוקנו ואל גבוה מעלתו מאשר לא הייתי צריך ללמוד הגרסא מאשר כבר ידעתיה ביני לבין עצמי ותהי בפי גירסא דינקותא יתד היא שלא תמוט ולא תשכח בהביטי פני הרב בינותי בדברים לכל היוצא מפיו לא נפל דבר וצפנתי אמרתו בלבי ותקעתיו יתד במקום נאמן, וכל ימי עמדי לפני הרב ואהיה אצלו אמון ימים אחדים היתי מתנהג עמו על הדרך ההיא יום ויום לימים עוד שבעה ושבעה ובעון התלמידי' וכל הדור ההוא הצדיק אבד מהם ונאסף אל עמיו והיתה מנוחתו כבוד בעדן גן אלהים המובטח לו שהוא ב(י)ן העולם הבא, ולא עמד איש בישיבה במקומו אחריו אל המתים כי כל התלמידים נכרים באו שעריו כל אחד שב למקומו איש לאשר באהלו ויטו התלמידים השכוני באלהים בעירו אחר הבצע ויגע להעשיר מלא ביתו כסף וזהב ואין שם כהן מורה צדק ונתפרדה חבילה איש לבצעו הלכו ועתה לא ראו אור ואם בריאה יברא י"י בארץ חדשה ויתן עוז למלכו מלכי צדק ובלע המות ולא יעלה בחלונו ושנות חיים יוסיף על ימין ישוב לימי עלומיו מדור דור וחי לעולם מי יתן והיה בא האות והמופת והימים אשר מלך אל יפלו הימים ימי חפץ בהל' נרו על ראשי.
<h2>דף יג.</h2>
מלך קודם לכהן גדול שנ' ויאמר המלך קחו עמכם מעבדי אדניכם, כהן גדול קודם לנביא שנ' וימשח אותו צדוק הכהן ונתן הנביא הקדים צדוק לנתן. כבר הקדמנו על המלך בהרבה מקומות שצריך לעם שיכבדו אותו וייראו מפניו יראה גדולה שלא יפסידו ההנהגה כי הוא יעניש' ויסרם למשפט וירא כל איש לנפשו לבלתי יחטא ולא תובל ליום עברות, ולהורות על זה אמרו ז"ל הנה שהמלך קודם לכהן גדול לכל יקר וגדולה כי המלך הדבר אחד הצריך לדור וכל שאר הדברי' הרודים בעם כלם משרתיו עושי רצונו וכל אשר המה עושים הוא מטעם המלך, ואמרו כהן גדול קודם לנביא, הכהן הגדול היה צריך לדעת חכמה ומעלה יתירה נודעת לו על שאר העם כי הוא זכה לשתי שולחנות ולשניהם זר זהב ולשני עטרות שתהיינה על ראשו כליל תפארת התורה וכתר כהונה כי כן צריך כל כהן הנבחר מפי עליון לעבוד עבודתו הנכבדת ולברך בשמו כמו שהורו ז"ל ואמרו ממזר תלמיד חכם קודם לכהן עם הארץ הורו על הכהן אם זכה לכתר התורה להלמה לא יזכה לכתר כהונה ואם יבקש להלמה לא הולמתו בלעדי התורה כי לא יבחר השם להיות כהן לאל עליון האיש הכסיל אשר לא ראה לבו חכמה ודעת ולא הכיר את בוראו ולא ידע מה הוא א"כ הכהן הגדול היה צריך להיות חכם ויודע דעת עליון ובא למדרגה אחת ממדרגות הנבואה, כמו שתמצא לאהרן אשר נתכהן ראשון שהיה נביא אמת ודבר השם עמו ונגלה אליו לצוותו מצות יתרות לו ולזרעו אחריו, ותמצא יחזקאל שהיה כהן ונביא נביא אמת וירמיהו ג"כ שהיה מזרע אהרן הכהן ושאר הנביאים אשר שמשו בכהונה גדולה שנבאו לעם ולא יספו כי כן היה צריך הכהן הגדול כהן לאל עליון ונביא מורה צדק אל העם בחר ומאשר בא הכהן אל השלמות המכון ההוא והגיע למדרגה אחת ממדרגות הנבואה יש לו יתרון על הנביא מצד הכהונה כי גם הוא נביא כמוהו והיתרון עליו השירות המכון אשר לא יקריב בו זר.
<h2>דף יג:</h2>
עשרה דברים קשים לתלמוד העובר בין שתי נשים והעובר תחת ריח נבלה והשותה מאמת המים העוברת בין הקברות והמסתכל בפני המת ויש אומרים אף הקורא הכתב שעל גבי הקבר. באו ז"ל להזהיר כל אדם הרוצה להיות שלם שישמור עצמו מכל הדברים המזיקים לו לשכח תלמודו ממנו ולא יתקיים בידו ולזה אמרו העובר בין שתי נשים או יותר שלא יוכל לעצום עיניו מהסתכל בהם מאשר עובר בתוכם אחת הנה ואחת הנה ויתאו אליהם ויטריד שכלו בדבר בטל וכן אם תעבור אשת איש זונה בין שני אנשים והוא אחד מהם יקרנו עון לדבר ההוא בהסתכלו בה שיבא לידי הרהור ויאבד זמנו ושכלו הנתון לו לתועלתו ויטרידהו אז לדבר בטל ושני ענינים אלו באו להורות על ענין אחד וכונה אחת לשניהם שלא יהרהר ביום אם לא בענינים שכליים מועילים לו שלא יבא לידי טמאה בלילה הוא, ואמרו אף העובר תחת ריח נבלה, עתה באו להזהירו לענין אחר שלא יעבור במקום הטנופת מקום מעופש אוירו שם לאי זו סבה כי העפוש יפסיד האויר ולא יוכל להבין שם קשט אמרי אמת מתוך העפוש הנמצא שם הסוגר לבב אנוש ואף אם יהיה פתוח תחלה ורחב ידים כי הנפש נהנית בריח טוב ודבר טוב ישמחנה וירחיב את לבה וההפך ימנענה מהשיג כל שלמות והדאגה בלב איש ישחנה וימנע ממנה הטוב וכל דבר נאות לה, ואמרו והשותה מאמת המים העוברת בין הקברות, זה ג"כ הרחיקו ז"ל מצד העפוש כי המים העוברים בין הקברות הם מים נפסדים מצד הלחות המעופש מן המת אשר נסרח ודמה תכסנו ועובר לחותו במים ההם דרך מחלות וחורי עפר ויתעפשו המים ההם ולא יוכל כל שותה מהם להשיג כל שלמות כי המים רעים והארץ משכלת להמיתם בלא עתם, ואמרו והמסתכל בפני המת ידוע הוא לכל הרואה במות המת שיירא עליו יראה גדולה בראותו האיש ההוא אשר הוא מכירו וידע את האיש ואת שיחו בהיותו חי ועתה רואהו מת אבן דומם לא ימוש ממקומו יחרד עליו חרדה וימת לבו בקרבו כאשר יחשוב שימות גם הוא כמהו ומתוך היראה אשר יטריד שכלו על זה ישכח תלמודו ולא יוכל לכון לבו על חכמתו עד יסיח דעתו ממנו כי לא יוכל ללמוד וללמד אם יתעצב אל לבו אם לא מתוך דבר שמחה, ועל זה מנע ית' מכהן ונביא וכל איש ישראל נזיר אלהים שלא יבא על נפש מת מחמלתו עליו שלא יזיקנו עצבונו על שאר בשרו והיה מתנכר אליהם במותם שלא יאבד זמנו לדעת, ואמרו אף הקורא כתב שעל גבי הקבר מוסכם הוא באומה בכל מקום אשר שם מחצב אבנים שישימו על כל קבר מצבת אבן ויפתחו עליה שם הנקבר שם למשמרת לאות לאלף דור לדעת מי הוא ואי זה הוא ולא ישכח בעיר אשר כן עשה והיה אצלו הציון הלז לדעת שמו ולא ישכח מפי זרעו ובאו ז"ל להורות הנה לכל הקורא בו כתב שעל גבי הקבר כי זה יזיקנו וכונה אחת לשני ענינים אלו אם יעמד עליו האדם בבית הקברות ויקרא הכתוב על הקבר וימצא שם האיש הנקבר במקום ההוא כי הוא גואלו הקרוב אליו או שהיה רעו הטוב ואוהב אותו אהבת נפשו יעמד עליו משמים ונבהל ויצא לבו והמס ימס וישכח תלמודו בעת ההיא אשר עשה כוכים להעציבו, ושאר הדברים אשר הזכירו ז"ל הנה שמשכחין התלמוד הם סובבים על שני דרכים אלו אם מצד העפוש או מצד העצבון כי שניהם מזיקים לאדם ומבלבלים מוחו ושכלו אשר לא ידע ללכת אל עיר.
אמ' רבן יוחנן בן זכאי בימי רשב"ג נשנית משנה זו, רשב"ג נשיא ר' מאיר חכם ר' נתן אב ב"ד, כי הוה על רשב"ג הוו קימי כולי עלמא קמיה וכו'. כבר הקדמנו במסכת תענית שצוה ר' על בניו לבני דורו מצוה מחמת מיתה ומנה אותם אחריו על בני דורו ואמ' שמעון בני חכם גמליאל בני נשיא, הורה על רבן גמליאל בנו כי הוא היה ראוי לעצור בעם כי הוא ינהיגם הנהגה ישרה על פי מדותיו הטובות כי הוא נתחכם אז יותר בחכמת התלמוד וידע כל גדר וסיג העשוי לכל מצוה ומצוה מן המצות שבאו לצורך ההנהגה המדינית להיות ישרה ביניהם כמו שהעידו עליו ואמרו ביראת חטא ממלא מקום אבותיו הוה ואחיו היו מן הנכנסים לפרדס להשיג ולדעת דעת עליון על אמתת מציאותו ועל זה קראו חכם החכמה ההיא אמתית ומכונת ממין האדם להכיר את בוראו ולהשיג האמתות מן המרכבה והרוכב עליה וגמליאל אחיו לא השתדל לדעת זאת ועמל הוא בעיניו והשתדל לדעת חכמת התלמוד על בוריה, והורו ז"ל הנה על רבן שמעון בנו כי הוא הלך בדרך אביו והיה שלם בכל מדה חשובה ומנוהו על זה להיות רודה בעם הנהגה ישרה ומהם יראו וכן יעשו ולא יפסידו כל הנהגה מדינית, ור' מאיר היה חכם בחכמה ההיא ובשאר כל חכמה אמתית, ור' נתן היה אב ב"ד לשפוט את משפט העם במקומו וקנאו בו שניהם על אשר נבחר להיות פרנס יותר מהם ושאלו ממנו שידרוש ברבים במה שלא ידע כדי לבישו בעיני התלמידים לולי הזקן שקנה חכמה וידע מה בפיהם ודרש בזה אחורי הפרגוד כדי שישמע וירגיש בדברים ההם כי לא דבר רק הוא ולחינם לא התעסק במסכת עוקצין ונתן אל לבו ולמד ממנו כל מה ששמע שהיה מדבר בינו לבין עצמו ויום המחרת כאשר שאלו ממנו החכמים ההם שכנגדו שידרוש לעיני התלמידים דרוש דרש וידע כל אשר שאלו ממנו והשיב לחורפים דבר, ובאו ז"ל לספר מה שקרה אל החכם הזה להורות וללמד דעת לכל מבקש להיות שלם שישמור עצמו שלא יכון לבייש את חברו ברבים כי לא יועיל לו אם הוא משכיל ישמור את עצמו ממנו ואל ישוב דך נכלם, ועוד שלא יתעצל האדם ללמוד כל הצריך אליו אם ממנו אם מזולתו כי לא ידע מה ילד יום אם יבא לידי הנסיון ההוא על ידי שנואי נפשו ואם יחרף אותו אדם ויבא לנסותו יענה בדעת כאשר עשה החכם הקודם זכרו שלמד מפי השמועה מה שצריך אליו יום מחר ותן לחכם ויחכם עוד.
<h2>דף יד.</h2>
אמ' ר' יוחנן פליגי רשב"ג ורבנן סיני ועוקר הרים הי מיניהו עדיף חד אמ' סיני עדיף הכל צריכין למרי חטיא וחד אמ' עוקר הרים עדיף. קראו ז"ל סיני החכם היודע התורה על בוריה וכל גדריה וסיגיה לא חסר דבר מכל מה שנכתב ונחתם בספר התורה שבכתב ושבעל פה ואל הדבר הקשה והנעלם שיתחדש לפניו כי לא פורש מה יעשה ישראל על זה הוא לא ידע מתוך שכלו ופלפולו לחדש הענין ההוא ולהוציאו דבר מתוך דבר, כי השכל ההמוני וההרגשי במפורסמות אין לו מבוא עם השכלי המשיג המושכלות כי כל מושכל יושג בשכל הזך והצליל בהפשיטו אותו מן החמר ולא יוכל להשיגו בחושים ולא תשורנו עין רואי והדבר המפורסם נודע בהרגש העת השתמשו בחומר אם טוב אם רע כמו שהורה החכם בחכמתו ואמ' ויוסיף דעת יוסיף מכאוב, ר"ל אם יוסיף לדעת ולהתבונן במפורסמות שבעניני העולם המורגשים הוא מוסיף מכאוב לנפשו שיירא יום ויום שימצאוהו צרות רבות ורעות אף ביום טובה הוא יירא ליום עברות ובשלום שודד יבואנו, אם האיש ההוא אינו נבון מצד עצמו אם לא שלבו פתוח ורחב לקבל כל הנכתב בספר וכל אשר ראה לבו ולמד מפי מוריו ומלמדיו להועיל לא ישכח ועל הדבר המתחדש אשר לא ראה ולא ידע עדן לא יוכל לחדש עליו אם נתעלמה ממנו הלכה האיש הוא קראו סיני עד"מ כי על ההר ההוא נתנה התורה בדרך קצרה ונבון דבר יוציא לאור מפלפולו כל תעלומה, וקראו ז"ל האיש המחודד עוקר הרים עד"מ כי כמו שידוע כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב ממחצב ההר יוציא משם הכסף והזהב ממוצאיהם כן האיש הנבון וחכם בכח קרוב מצד שכלו הזך הוא יקים את דברי התורה כהלכתן ואם ידעה על בוריה ואם יתחדש לו איזה דבר נעלם כל הר גבנון ויסיר כל מסך ומונע ממנו ויזכך שכלו להוציא הדבר הנעלם לאור ולהשיג האמתות ממנו מתוך פלפולו אז יותר מן האיש השלם בידיעת התורה מתוך הרגלו עליה לא יחשה לא יום ולא לילה לא יועיל לו ההרגל על הדבר המתחדש לפניו ונעלם ממנו כמו שהורו ז"ל על יונתן בן עוזיאל ואמרו עליו בשעה שהיה עוסק בתורה כל עוף שפורח עליו מיד נשרף באו להורות על המונעים מזגיים המעטים שהיו נמצאים בו כי הוא היה שורף אותם על דרך משל שהיה מזקק החמר למצא הדבר אשר הוא מבקש בעת ההיא כמו שבארנו במסכת חגיגה, והסכימו יחד על שני מיני החכמים אלו ואמרו סיני עדיף שהכל צריכין למרי חטיא הורו על היודע התורה על בוריה כי הוא המעולה ואם לא ידע להבין ולהוציא הדבר המחודש משכלו לאור כי הדברים המתחדשים אינו צריך אליהם יום יום אם לא לעתים רחוקות וידיעת התורה בנגלה ממנה הוא צריך ללמד דעת את העם מיום אל יום וצריך שידע הכונה והחפץ מן התורה וללמדה בכל עת לכל מאן דצריך ועל גודל מעלתו בהשגת התורה קראוהו בשם ההר אשר נתנה התורה עליו כי אז היא תורתו ונקראת על שמו והוא עומד על ההר ההוא חמד אלהים אלהים חי לשבתו וממנו תצא תורה לכל מבקשי י"י.
